טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל

30/4/17

 

בטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה נכחו תושבי כפר ורדים.

דברים שאמר הערב ראש המועצה - סיון יחיאלי: 

לוח השנה העברי מסמן לנו רצף אירועים חשוב - המתחיל בחג החירות של עמנו שמקורו בעת העתיקה, ואז מדלג אלפי שנים קדימה כמעט לזמננו אנו - יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות. מסילת רכבת שהיא קו ישר עובר משואה לתקומה ובה תחנה קדושה אחת - יום הזיכרון.

אנחנו יודעים לאן תמשיך הרכבת מחר, יודעים כמה גדול הוא הנס של תקומת ישראל. אך רגע לפני, אנחנו עוצרים בתחנה זו ובחרדת קודש, חרדת קודש כנה ושקטה - עושים חשבון נפש ואומרים להם תודה.

לשם כך יצאנו מביתנו ובאנו לכאן, בשעת ערב קרירה זו, רבים מתושבי כפר ורדים. הרי עדינה הרעוז, לא זקוקה לנר הזיכרון שלנו על מנת לזכור את אביה. הלהבה שלו תבער בליבה לנצח גם ללא טקסים. אלין וטוד זוכרים את כרמי כל ימות השנה. רן וגליה לא זקוקים לנו על מנת לזכור את גיא. אנחנו אלו הזקוקים להם.

בערב שערכה השנה תזמורת כפר ורדים לזכרו של גיא לוי, אמר אביו רן: גיא נפל במשמרתו על הגנת המולדת והגנה על תושבי ארץ ישראל. בנפלו (יחד עם שאר החללים) העניק לכולנו את האפשרות להמשיך לחיות, ליצור, לבנות ולקיים חברה טובה יותר, כמו שהאמין, אמר ועשה לא פעם, "לעשות טוב כדי שיהיה טוב".

גיא נפל במשמרתו על הגנת המולדת, מחנך אב שכול את חבריו ומוקירי זכרו של בנו. הדברים נאמרים תוך שברקע התקשורתי מתנהל דיון קשה ומתסכל על הלקחים של מבצע צוק איתן.

המילים של רן לוי הם לב תפיסת העולם הציונית ומגולמת בהם תביעה קשה, אכזרית ובשלב זה, בלתי נמנעת - שאנחנו, בנותינו ובנינו -כולנו כחברה ניקח אחריות ונעשה למען ביטחוננו, למען עצמאותינו. כל עוד חורשי רעה בגבולנו, תהיה חרבנו אחוזה ביד איתנה, מושחזת וחדה.

התפיסה הזו  אינה נחלת יהודים בלבד. אחינו בני העדה הדרוזית מקיימים אותה, הלכה למעשה. זידאן סיף וגבורתו הם דוגמה, קרוב קרוב אלינו.

מלחמת יום הכיפורים עליה דיבר מוטי אביעם, שברה את האמון בין העם למנהיגיו. הצבא החזק והמנצח של מלחמת ששת הימים, נתפס מופתע וספג אבדות קשות מאוד. למרות גבורת הלוחמים והניצחון הצבאי המוחץ, תבעה החברה הישראלית מהמנהיגות הפוליטית לקחת אחריות. תביעה שלא נענתה.

מאז מלחמה זו מלווה כמעט כל מערכה צבאית גדולה בוועדות חקירה ובדיון ציבורי על מוכנות הצבא, דרך הפעלתו ואחריות המנהיגים לכשלים שנתגלו. 

התביעה המובנת היא לקשב, להפקת לקחים, לשיח ציבורי שנובע מהכרה כי הצורך לשמור על מדינה ישראל, והנכונות הראויה של צעירים לאורך הדורות להסתער קדימה ולהגן עליה,כלל אינם מובנים מאליהם.

השאלה אינה מי שילם את המחיר. אנחנו יודעים מי. השאלה היא מי יתקן את הטעון תיקון. מי יקח אחריות. זה הכל.

הדיון הנוקב הזה חייב להתקיים מכוח החוב המוסרי שלנו לנופלים, ולא פחות חשוב, הלקחים חייבים להילמד על מנת לתת תוקף מוסרי לדרך בה אנו מחנכים את הדורות הבאים.

על הציר ההולך מיום השואה לתקומה, אנחנו עוצרים ביום הזיכרון, מתייחדים עם זכר הנופלים, מחבקים חזק את המשפחות, עושים חשבון נפש, ואומרים להם תודה.

יהי זכרם של חללי צבא הגנה לישראל, כוחות הביטחון וחללי פעולות האיבה - ברוך!